חדשות במשפט
חשבתי שכדאי שתכירו פסיקה מהעת האחרונה
תביעה אזרחית נגררת לפלילים –בית המשפט המחוזי בתל אביב, חייב את ד"ר בני ברוך שכטר, רופא נשים ומטפל מיני, שהורשע במספר עבירות של מעשים מגונים במרמה כלפי שלוש נשים לשלם לאחת המתלוננות פיצוי של 2.2 מיליון שקלים כולל שכ"ט עורך דין. הפרשה החלה כאשר צעירה בשנות ה-20, הגישה תלונה כנגד ד"ר שכטר בטענה כי ביצע בה מעשים מיניים אגב בדיקה רפואית. בעקבות התלונה נפתחה חקירה משטרתית ובעקבותיה הוגש כתב אישום נגד ד"ר שכטר בגין אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה. כתב האישום כלל שני אישומים נוספים נגד נשים אחרות. במהלך המשפט נשמעו עדויות רבות, כולל עדויות המתלוננות ועדים מומחים. לבסוף, זוכה ד"ר שכטר מאשמת אינוס במרמה אך הורשע במספר מעשים של מעשה מגונה במרמה כלפי שלוש המתלוננות. בהכרעת הדין, קבע בית המשפט כי ד"ר שכטר ביצע את המעשים ללא הסכמת המתלוננות, ובכך פגע בכבודן והפר את האמון שנתנו בו כרופא. לפני מתן גזר הדין הוגש לבית המשפט תסקיר נפגעת עבירה המתייחס למצבה של פלונית. בעקבות זאת, פסק בית המשפט כי ד"ר שכטר ירצה 18 חודשי מאסר בפועל וכן יפצה את פלונית בסכום של 70,000 שקלים בנוסף, הוא חויב לשלם פיצויים בסכומים נמוכים יותר לשתי המתלוננות הנוספות . הנתבע והמדינה הגישו ערעורים לבית המשפט העליון, אך לאחר דיון ובקשת בית המשפט חזרו בהם מהערעורים והערעורים נדחו. בכך הפך פסק הדין בהליך הפלילי לחלוט. בעקבות הרשעתו, הוגשה נגד ד"ר שכטר תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, בה טענה פלונית כי נגרמה לה נכות נפשית משמעותית ונזקים נוספים כתוצאה מהמעשים.התובעת טענת שחוותה תקיפה חמורה בגיל שברירי ומעצב בסיטואציה טיפולית, תוך שהיא מצויה בעמדת "שבי" אצל בעל מרות, וכי היא חייה את חייה כקורבן לעבירות מין קשות שבוצעו בה, תוך השגת הסכמתה במרמה ותחבולה, היא מוצפת רגשות בושה, סלידה, אשם וחשה שבוזתה והושפלה עד עפר. השופטת אורלי מור-אל קבעה לבסוף כי הממצאים והמסקנות שנקבעו במשפט הפלילי תקפים ואינם ניתנים לסתירה. "מעשיו של הנתבע גרמו לתובעת נכות צמיתה שהותירה בה את חותמה בכל היבטי חייה מאז האירועים ואילך. בית המשפט בהליך הפלילי כמו גם אני, התרשמנו שהפגיעה בתובעת קשה ועוצמתית. גם בהינתן קביעות בית המשפט בהליך הפלילי בנוגע למניעים שעמדו בבסיס המעשים ולמהות ההפרה החוקית, לא יכולה להיות מחלוקת שהנתבע חרג מהתנהגות סבירה, עבר על החוק וגרם לתובעת לנזק. משהוכחו נזקיה של התובעת, על הנתבע לשאת במלוא הנזק שנגרם", כתבה השופטת מור-אל.
עבירות מין שבוצעו לפני זמן רב –בית המשפט המחוזי בירושלים גזר על נאשם תושב בית שמש, 4 שנות מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בשיעור של 25 אלף שקלים למתלונן, לאחר שביצע מעשים מגונים בקטין אותו לימד לקראת בר המצווה.הנאשם הורשע בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 16 שביצע בין השנים 2009-2012. מכתב האישום שהוגש כנגדו עלה כי הנאשם ביצע את העבירות עת למד בכולל בעיר בית שמש שנמצא בחצר ביתו של הקטין, יליד 1998, ולאחר שקיבל רשות מהוריו להשתמש במחסן הסמוך ולעבוד שם, תוך שהוא מלמד ילדים לקראת בר מצווה. הנאשם זוכה מהאישומים ביחס לשלושה קטינים נוספים משום שאלה לא היו מעוניינים להעיד בבית המשפט. על פי הכרעת הדין, הנאשם נהג לבצע את המעשים המגונים כאשר הקטין היה מגיע למחסן במטרה לשחק במחשב של הנאשם, לצפות עמו בסרטונים או ללמוד לקרוא בתורה לקראת בר המצווה שלו. "כתב האישום בו הורשע הנאשם כולל עשרות אירועים של מעשים מגונים שבוצעו במהלך מפגשים קבועים בין המתלונן לנאשם במשך כשנתיים. רובם התבצעו בחדר שבקרוואן בחצר ביתו של המתלונן, במקום בו המתלונן אמור היה לחוש מוגן, על ידי אדם שהיה מוכר לו היטב והיה בעל גישה קבועה לבית המשפחה. הנאשם ניצל את נדיבותם של בני המשפחה שהעמידו לרשותו את חדר העבודה בקרוואן ואף לא ביקשו תמורה. הוא ניצל גם את השתוקקותו של המתלונן לעשות שימוש במחשב, שהיה נדיר בסביבה החרדית בה גדל, ואת הקרבה שנוצרה ביניהם בשל כך, כדי לפגוע במתלונן פגיעה קשה באופן קבוע" ציינה השופטת חגית מאק-קלמנוביץ'.
הפצת סרטונים מיניים-בית משפט השלום בנתניה גזר ארבע שנות מאסר ועוד 225 אלף שקל פיצוי על עידן הוכמן, תושב נתניה בן 26, שהקים, הפעיל וניהל קבוצות באפליקציית "טלגרם" בהן הופצו תמונות וסרטונים אינטימיים של עשרות נשים וצעירות ישראליות ללא הסכמתן. התמונות והסרטונים הופצו לעשרות אלפי משתמשים שהיו חברים בקבוצות שניהל. הוכמן הורשע בעבירות של הטרדה מינית, התנכלות ופגיעה בפרטיות. לפי כתב האישום שהוגש נגדו, בשנת 2019 הוכמן הקים את קבוצת הטלגרם "תוצרת כחול לבן", כקבוצה פתוחה להצטרפות. מטרת הקבוצה וייעודה היו הפצה של סרטונים ותמונות בהן נראות נערות ונשים ישראליות בעת ביצוע אקטים מיניים, או בתמונות חשופות המתמקדות במיניותן, שלא בידיעתן או הסכמתן. הוא הקים קבוצות טלגרם נוספות ופרסם מאות תמונות וסרטונים המכילים תכנים מיניים וכן פרטים אישיים, לרבות דרכי יצירת קשר, של נשים וצעירות ישראליות ללא ידיעתן והסכמתן. בעקבות הפרסומים שבוצעו, נגרמו לנשים נזקים משמעותיים. חלק מהנפגעות דיווחו על דכאון או חרדה, ומקצתן פנו לטיפולים פסיכולוגיים; חלק מהנפגעות תיארו קשיים ביציאה למרחב הציבורי, ביכולת להירדם בלילות, במתן אמון בבני המין השני ועוד; הנפגעות דיווחו על הטרדות רבות, לרבות מיניות, אותן הן חוות עד היום ברשתות החברתיות כתוצאה מהפרסומים, ולעתים אף מחוץ למרחב המקוון. השופטת אליאנא דניאלי קבעה בגזר הדין: "אין מנוס מענישה מחמירה אשר תבהיר לנאשם ולאחרים כי יש לנקוט מלחמת חורמה בתופעה הבזויה, המשפילה והקשה של הפצת חומרים אינטימיים, לצד פרטים מזהים, ברחבי הרשת. על בית המשפט להציב גבולות ברורים בפני מי שסבר כי באמצעות הקשה על מקלדת, כשהוא ספון בחדרו, יוכל להפיץ מידע אינטימי שהגיע לרשותו, כשהוא מדרבן אחרים לשלוח לו חומרים נוספים, ורואה בנשים הצעירות חפץ ולא אדם".
תביעה אזרחית ללא שהוגש כתב אישום -פיצוי בסך כ-150 אלף שקלים כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד, לנפגעת שנזכרה עוד בגיל 14, תוך כדי שיחה עם קרובת משפחתה, כי כארבע שנים לפני כן, כשהיתה בת 10, דודה מנישואיו לאחות אמה, ביצע בה עבירת מין. עפ"י זכרונה, היא התארחה בביתם של הנתבע ורעייתו, ובמהלך משחק עם בתו של הנתבע, בת דודתה, נכנסו השתיים לחדר השינה של הנתבע. בשלב מסוים, נכנסה בת הדודה לשירותים שבחדר השינה, והנתבע, שבאותה העת שכב במיטת החדר כשהוא לבוש בתחתונים ובגופיה בלבד, קרא לתובעת לגשת אליו. כאשר ניגשה אליו, כך לזיכרונה, ביצע בה עבירת מין.בגיל 14 לערך שוחחה התובעת עם קרובת משפחתה, גם היא בגיל העשרה, כשלפתע נזכרה באירוע, סגרה את דלת החדר וסיפרה לקרובת המשפחה כי הנתבע ביצע בה "מעשה אסור". קרובת המשפחה אמרה לתובעת כי עליה לשתף את הסיפור עם מבוגר. לאחר שיחה זו, פנתה התובעת לאמה ושיתפה אותה בפרטי המקרה ובהמשך שיתפה את אביה. הורי התובעת לא נתנו אמון מוחלט בגרסתה, עד כדי כך שכיום התובעת אינה בקשר עמם. התובעת ציינה, כי חששה לפגוע במרקם שבין המשפחות, בבני דודיה, בסבה ובסבתה, ולפיכך לא פנתה למשטרה או נקטה בהליכים משפטיים, עד אשר אזרה אומץ לפתוח בהליכים משפטיים.הנתבע, מנגד, הבהיר כי טענות התובעת שקריות. כאשר נודע לו אודות הטענות המופנות כלפיו הוא חש זעזוע, שכן מעולם לא פגע מינית בכל גורם שהוא. הנתבע הדגיש, כי הוא מעולם לא ניצל יחסי קרבה וממילא היחסים שבינו ובין התובעת לא אפשרו לו לנצל את הקרבה. במהלך ההליך המשפטי הבהיר, כי רוב בני המשפחה לא נתנו אמון בגרסתה של התובעת, לרבות הוריה, סבה וסבתה, וזאת לאחר שהללו ביצעו את כלל הבדיקות הנדרשות, או לכל היותר הבהירו כי רשויות האכיפה הן שיחליטו בעניין, וכל עוד לא הוחלט אחרת, הנתבע כאילו לא ביצע דבר. בגרסתו במשטרה טען הנתבע כי מדובר בדמיון מודרך, כשבפועל לא היו דברים מעולם, ולראיה תלונתה של התובעת במשטרה נגנזה.השופט ירמיהו ציין כי פנים לתופעת השיכחון הניתוקי לכאן ולכאן והתופעה מעוררת התחבטות יוצאת דופן ולאחר התלבטות וניתוח כלל הראיות שהוצגו לפניו הוא הגיע למסקנה כי דין התביעה להתקבל. "התלבטתי על מסקנתי הסופית, וזו נובעת מהחשש פן יינתן פסק דין שאינו לוקח בחשבון את האפשרות כי מדובר בזיכרון כוזב… בנדוננו התובעת לא השתתפה בהליך טיפולי על מנת לשחזר את הזיכרון, הזיכרון שב למודעותה באופן עצמאי. אמנם הטריגר לכך אינו מובן, אך שוכנעתי כי הדבר קרה באופן ספונטני תוך כדי שיחה עם קרובת המשפחה, עם חזרתו למודעות סגרה התובעת את דלת החדר ושיתפה את קרובת משפחתה", כתב השופט בהחלטתו.עוד הוסיף השופט: "אין מדובר ברף הנמוך של מדרג ההטרדות המיניות אך גם לא ברף הגבוה. עוד נתתי דעתי לשנים שחלפו ממועד האירוע, ההשלכות שנבעו מהכחשת האירוע על ידי הנתבע, תחושות התובעת כפי שתוארו לאחר הפגיעה, וכן שיקולי הרתעה מפני פגיעה בגופה ובנפשה של קטינה חסרת ישע. במבט השוואתי – ראיתי לאמוד את ראש הנזק של הכאב והסבל על סך של 120 אלף שקלים".
תביעה אזרחית -אישה בשנות ה- 50 לחייה, סבתא לנכדים, מהקהילה האתיופית, מבוגרת, שנפגעה מינית בתוך המשפחה, החליטה לא לשתוק ולהגיש תלונה במשטרה נגד התוקף המיני ולאחר שזה הורשע הגישה נגדו תביעה אזרחית, ומיצתה את כל זכויותיה כנפגעת עבירה כאשר קיבלה ממנו פיצויים.האירוע התרחש כשעלתה על הסעה לאירוע משפחתי.בהסעה ישב גם קרוב משפחתה, בן כ-60. במהלך הנסיעה התיישב קרוב המשפחה מאחוריה והחל למשש את גופה, בין היתר את גבה ואת חזה. בתגובה לכך העירה לו האישה, והוא חדל ממעשיו.אולם, בסיום האירוע, לאחר שקרוב המשפחה והאישה עלו שוב לרכב ההסעה שיצא ממקום האירוע חזרה לעיר מגוריהם, הוא התיישב שוב מאחוריה והחל למשש את גופה, בין היתר את הגב, את המותן ואת החזה. האישה הזיזה את ידו צעקה עליו להפסיק והוא חדל ממעשיו.לאחר המקרה, האישה הנפגעת אזרה אומץ להתלונן והגישה תלונה במשטרה. בתום ההליך המשפטי, הפוגע, אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, נשוי ואב לילדים המנהל אורח חיים דתי, הורשע בביצוע מעשים מגונים ונגזר עליו עונש של 5 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות ופיצוי לנפגעת בסך 5,000 שקלים. לאחר גזר הדין, הגישה הנפגעת תביעת נזיקין נגד הפוגע לתשלום פיצוי כספי בגין הטרדה מינית ונזקים שנגרמו לה עקב המעשים. עפ"י החוק למניעת הטרדה מינית, ניתן לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק. הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה.השופט קייס נאשף קבע לנפגעת פיצוי בסך 20 אלף שקלים, בנוסף לפיצוי בסך 5,000 שקלים ששולם לה בהליך הפלילי.
תביעה אזרחית -שופטת בית המשפט לענייני משפחה בצפת, אביבית נחמיאס, פסקה תשלום פיצויים של כמיליון שקלים, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעשי אינוס שביצע בה אביה כשהיתה קטינה.השופטת ציינה כי ניהול ההליך האזרחי כלל טענות מבישות מצד האב שלא היה ראוי לטעון אותן ואשר גרם לתובעת סבל רב ולכן פסקה לסיוע המשפטי שייצג אותה 20 אלף שקלים ועוד 20 אלף לתובעת עצמה.התובעת, בת 29, הינה ביתו של הנתבע שכנגדו נוהל הליך פלילי בבית משפט המחוזי, בגין מעשי אינוס ומעשי סדום שביצע הנתבע בתובעת מעשים שהחלו עת היתה קטינה, וכן בגין חבלה, תקיפה ואיומים של בת זוגו, אמה של התובעת. לפני מספר שנים, התנהל הליך פלילי כנגד האב, ונגזר דינו ל-18 שנות מאסר ואף חויב בתשלום פיצוי לתובעת ולאם.שנים רבות לאחר מכן הגישה התובעת את התביעה הנזיקית שבכותרת, במסגרתה עתרה לחייב את אביה, בגין נזקים פיזיים ונפשיים שנגרמו לה בשל המעשים נשוא כתב האישום. התובעת טענה כי המעשים בגינם הורשע, היו חלק ממסכת התעללות נפשית פיזית ומינית, כאשר הנתבע רמס את כבודה, שבר את רוחה וגזל את תום ילדותה וחדוות נעוריה. כאשר מעשיו של הנתבע הטילו מעין מום בגופה וגרמו לתובעת לביזיון וחרפה אף בעיני הסביבה כולה.עוד טענה, כי נוכח הפגיעה ולאור התפיסה השמרנית של החברה בה חייה התובעת נאלצה התובעת להתחתן עם גבר מדרום הארץ, המבוגר ממנה במספר רב של שנים והפגיעה הקשה אותה חוותה פגעה קשות גם בחיי נישואיה, שבסופו של יום לא צלחו והיא נאלצה לחזור יחד עם ילדיה לצפון ולהתגורר עם אמה.מנגד, האב טען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב מובהק, בזדון ובמטרה להתעשר על חשבונו. לדבריו, טענותיה של התובעת הנן מפרי דמיונה ובהדרכתה של אמה, כאשר שתיהן מנסות לפגוע בו, לסבכו בפלילים ולהרחיקו מהבית, להשתמש בבית ולבנות בו תוספות ללא היתרים וללא הסכמתו, בעודו מנסה לעשות הכל כדי לשמור על שמה הטוב של בתו ומשפחתו. השופטת דחתה את טענות האב וציינה בהחלטתה כי ניהול ההליך האזרחי כלל "טענות מבישות שלא היה ראוי לטעון אותן ואשר גרם לתובעת סבל רב"." טענות", הוסיפה השופטת, "כאילו אדם אחר פגע בתובעת או טענות כי התובעת עשתה שימוש בסמים ושלל בעיותיה נגרמו כתוצאה מכך, או טענות כאילו התובעת היא זו שפגעה בשמו הטוב בכך שהעלילה עליו עלילה וגרמה לכניסתו לכלא, לא היה ראוי לטעון בשלב זה של ההליכים לאחר ההרשעה החלוטה בפלילים".עוד הוסיפה השופטת כי לאחר סקירת הפסיקה העוסקת בפיצוי בגין כאב וסבל ונזקים לא ממוניים במקרים של פגיעה מינית היא קובעת לצעירה פיצוי של 650 אלף שקל בגין נזק בלתי ממוני. בסך הכל תפוצה הבת בכמיליון שקלים, לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי והפיצוי שנפסק בהליך הפלילי.